מה ההבדל בין רש״י לרמב״ן?

התשובה הקצרה

רש״י שואל: מה פירוש הפסוק, ומה הקושי שיעצור קורא מדויק? תשובתו בדרך כלל קצרה. הוא מצטט מדרש, אך לרוב מפני שהמדרש פותר בעיה בפסוק: מילה מיותרת, סדר חריג, חזרה, או קושי בדקדוק.

הרמב״ן שואל שאלה רחבה יותר: מה התורה מלמדת כאן, ואיך הפסוק משתלב בסיפור הברית כולו? הוא קורא את רש״י בדקדוק, משבח אותו פעמים רבות, וחולק עליו פעמים רבות. הרמב״ן מסוגל לכתוב פסקה ארוכה במקום שרש״י כותב שורה אחת.

שיטת רש״י

רש״י הוא מורה הכניסה הראשונה. הוא מניח שהלומד יודע עברית, אך אינו יודע כל מילה נדירה, צורת דקדוק, או רקע חז״לי. גדולתו היא בבחירה. מתוך עולם עצום של מדרש, תלמוד ופירושים קדומים, הוא בוחר את ההערה האחת שמעמידה את הפסוק על רגליו.

לכן רש״י יכול להיראות פשוט וקשה בעת ובעונה אחת. הלשון קצרה; הבחירה עמוקה. כאשר רש״י מביא מדרש, הלומד צריך לשאול: מה הפריע לרש״י? למה הפשט לבדו לא הספיק? למה דווקא מדרש זה ולא אחר?

רש״י איננו רק מפרש לילדים. הוא שומר שער המקרא. הוא נותן די כדי לקרוא את הפרשה באחריות, ומשאיר די מקום כדי שמפרשי הדורות יעסקו מאות שנים בשאלה מדוע בחר דווקא במילים אלו.

שיטת הרמב״ן

הרמב״ן בונה מסגרות. חשובים לו דקדוק ופשט, אך הוא רוצה לדעת מה משמעות הפסוק בתוך התורה כולה. הוא שואל על מצוות, השגחה, ארץ ישראל, מעשי האבות, משמעות הנסים, והתבנית הרוחנית שמאחורי האירועים.

הרמב״ן קורא גם כמשפטן וכהוגה. בפרשיות הלכתיות הוא עשוי להשוות את הפסוק לסוגיות הש״ס ולמניין המצוות. בפרשיות סיפוריות הוא מזהה לעיתים תבנית: מעשי אבות סימן לבנים. כך ספר בראשית איננו רק היסטוריה אלא גם נבואה בריתית.

הרמב״ן גם מוכן יותר מרש״י לומר שלפסוק יש כמה שכבות. ביטוי אחד יכול להיות פשט, דין, ורמז פנימי. לפעמים הוא רומז לסוד, הפנימיות שבתורה, אך נמנע מלפרש יותר מן הראוי בכתב גלוי.

השוואה מעשית

כאשר יש מילה חריגה בפסוק, התחל ברש״י. פעמים רבות הוא יזהה את הבעיה המקומית. כאשר הסיפור מעורר קושי מוסרי או אמוני, קרא את הרמב״ן. בדרך כלל הוא ירחיב את המסגרת וישאל מה התורה רוצה ללמד מן האירוע.

כאשר רש״י מביא מדרש, אל תניח שהוא עזב את הפשט. שאל כיצד המדרש מתקן את הפשט. כאשר הרמב״ן חולק על רש״י, אל תקרא זאת כדחייה פשוטה. לעיתים זו המשך אותה שיחה, כאשר הרמב״ן דורש שהפסוק יענה גם על שאלה רחבה יותר.

איך ללמוד אותם יחד

סדר מועיל:

• לקרוא את הפסוק פעם אחת בלי מפרשים.
• לקרוא רש״י ולזהות את הקושי המדויק שהוא פותר.
• לקרוא את הפסוק שוב לאור תשובת רש״י.
• לקרוא רמב״ן ולסמן אם הוא עוסק בפשט, הלכה, אמונה, או מבנה הפרשה.
• לשאול מה כל מפרש מגלה שהאחר משאיר בשתיקה.

אין המטרה לבחור מנצח. רש״י מחנך את העין לראות דיוק. הרמב״ן מחנך את המחשבה לראות עומק ותוצאה. יחד הם מלמדים שלימוד תורה דורש גם ענווה מול המילה וגם אומץ לשאול מה המילה אומרת לחיי ישראל כולם.

למה זה חשוב בלימוד יומי

לימוד יומי נכשל לעיתים כשהוא נעשה קטן מדי או מופשט מדי. רש״י מציל מן ההפשטה על ידי חזרה למילה המדויקת. הרמב״ן מציל מן הצרות על ידי הצגת הפסוק כחלק מברית, היסטוריה ודרך בעבודת ה׳. תרגול מאוזן צריך את שניהם: שורה אחת של דיוק, פסקה אחת של עומק, והחלטה קטנה אחת כיצד לחיות אחרת היום.